תרומות כהוצאה מוכרת

תרומות, כמו מתנות, מאופיינות במתן כספי או בשווה כסף שלא במטרה לקבל תמורה בעבור התרומה.

שכן, תרומה מטרתה מתן לצרכי ציבור וצדקה בלבד, בבחינת לתת שלא על מנת לקבל. מכיוון שהתרומות אינן הוצאות לצורך ייצור ההכנסה, הן אינן בבחינת הוצאות מוכרות.

אולם, המחוקק ראה לנכון לעודד מתן תרומות גם על ידי גופים עסקיים, וקבע לשם כך מנגנון מיוחד של זיכוי ממס המחושב כשיעור מהתרומה ולא כהוצאה מוכרת.

מערכת הנהלת חשבונות מפרטת: כאשר מתקבלת תמורה בעבור התרומה או כאשר יש ציפייה לקבל תמורה בעבור התרומה, הרי המדובר בהוצאה רגילה של העסק (אשר בד”כ אינה מוכרת), אשר תסווג לפי מהות התמורה האמורה להתקבל בגין התשלום. יכול והמדובר בהוצאות פרסום כשמדובר בתשלום בעבור פרסום התורם, כגון כשהתשלום נעשה לאגודת ספורט הפועלת שלא למטרת רווח. מחד, ייתכן כי למרות שהמדובר בתרומה לכאורה, הרי שלמעשה המדובר בתרומה שמטרתה הפקת תמורה לנותן התרומה, ומאידך, “צביעת” תרומה של ממש כמיועדת למטרה עסקית, אסורה ומהווה דיווח מרמה לצורכי מס על כל המשתמע מכך.

כאשר מתקבלת תמורה בעבור התרומה והיא תסווג כהוצאה מוכרת, כאמור, הרי בחינת ההכרה בהוצאה זו תיעשה לפי העקרונות הרגילים של הכרה בהוצאות מוכרות מאותו סוג, לרבות הרלבנטיות של ההוצאה לייצור ההכנסה בשנת המס ולשם כך בלבד.

לעיתים, מדובר בתרומה שהיא הוצאה מעורבת. במיוחד כאשר ניתן להבחין כי סכום התרומה מעיד, כי חלקה האחד מהווה הוצאה בייצור ההכנסה וחלקה האחר בבחינת תרומה שלא לקבלת תמורה. במקרה כזה, יש צורך בחלוקת התרומה כולה בין החלק העסקי, שניתן לצורך קבלת התמורה ויוכר כהוצאות מוכרות, לבין החלק התרומתי או האישי, שניתן על מנת שלא לקבל תמורה עסקית לייצור ההכנסה ולא יוכר כהוצאות מוכרות.

המידע לקוח מתוך ספר “הוצאות מוכרות למס” מאת עו”ד רו”ח רמי אריה בהוצאת מיסים
ועסקים בע”מ – www.ralc.co.il

חזרה לרשימת מאמרים